תסתכלי עליה | למה כדאי לך לערוך תצפית אצלך בבית

" כל שבוע? שעה שלמה? גם אם הוא ישן???"
אז כן.
כל שבוע, למשך שעה שלמה צפיתי בו. גם כשישן.

אחת מהחוויות הכי משמעותיות שקרו לי במהלך הלימודים התרחשה באחד הקורסים בתואר השני שלי.  לאורך כל שנת הלימודים, כל שבוע, למשך שעה צפיתי בתינוק של משפחה שעד התצפית, לא הכרתי.
כשהתינוק שלהם היה בן שבועיים הם פתחו בפני את הדלת לביתם ואני הגעתי בזמן קבוע,  כל שבוע לתצפית של שעה.

בזמנו, כבר הייתי אמא לשני ילדים לא מאוד קטנים ואני זוכרת שבמהלך התצפית חשבתי על כמה לא פשוטה העצירה הזו לתצפית במרוץ החיים שלנו. הנה אני, יושבת מול תינוק זר במשך שעה בזמן שהוא ישן ובוחנת אותו מקרוב. ממש מקרוב. רואה איך העיניים זזות מהר למרות שהן עצומות, איך הרגל קופצת לה בבת אחת, איך אצבעות הידיים לרגע נפתחות להן מהאגרוף הקפוץ ואיך הפה שלא מתחיל לנוע הרבה לפני שהבכי ממלא את החדר.

הרגשתי שאלו רגעים של חסד. שאני זוכה לצפות בנס גלוי.

האם כשהילדים שלי היו פצפונים ישבתי וצפיתי בהם לאורך שעה? כנראה שלא. כן צפיתי וכן התענגתי על כך אבל החיים – הכביסה, הבישולים, המקלחת בשבילי, הילדים האחרים ועוד ועוד בוודאות קיצרו את הזמן הזה.

מה שכן ברור לי גם מהחוויות שלי כאמא, גם מהעבודה של 14 שנים עם משפחות בקליניקה וגם מהלימודים הוא שאיפה שיש תצפית, איפה שיש התבוננות עמוקה –  יש גם מפגש אמיתי של היכרות עם מי שמולנו.

רוצה שהתצפית תהיה יעילה?

תמשיכי לקרוא! הנה כמה כלים שיכולים לעזור:

1. פני זמן. מצאי זמן ביום בו אין לחץ של מטלות, הסעות וכו'. זמן בו לא צריך להסתכל כל רגע על השעון אלא כזה בו את יכולה להיות בנוכחות רגועה ב"כאן ועכשיו".
2. שימי משקפיים ניטרליות. אנחנו תמיד רואות את העולם דרך המשקפיים שלנו – המשקפיים האלו מכילות את התרבות ממנה באנו, את החינוך שקיבלנו, את הערכים שחשובים לנו, את מה שאנחנו חושבות שהוא נכון/לא נכון / מצופה חברתית ועוד.
   ברור שאנחנו לא יכולות פתאום לראות את המציאות כפי שהיא ללא שיפוטיות בכלל, כי היא תמיד תעבור דרכנו, אבל, אנחנו יכולות לנסות!
   נסי לראות מה הילד/ה שלך עושה כמו שזה. בלי שיפוטיות או פרשנות. נסי לראות מה הילדים עושים בעיניים נקיות, כאילו את פוגשת בהם לראשונה.
   לדוגמה, אם ליבי מטפס על השולחן הקטן שלו אז זה מה שקורה. זה מה שאני רואה. זו התצפית. שיפוטיות/פרשנות של זה יכולה להיות " ליבי בודק גבולות כי הוא יודע שאסור לטפס על השולחן" או " ליבי כל כך חכם וסקרן שהוא היה חייב לטפס על השולחן כדי להביט על החדר מגבוה".

3. בזמן התצפית שבי קרוב ונסי שלא להתערב אלא באמת רק לצפות. לא לשאול שאלות, לא לכוון – להיות נוכחת ופנויה לראות מה שיקרה מעצמו. יש הורים שיהיה להם נוח לכתוב הערות בזמן התצפית. אם את חושבת שזה מתאים לך, הכיני לך פנקס ועט.

על מה אני בעצם צופה?

אז כמו שכבר הבנת, גם על תינוק ישן אפשר לצפות, אבל לרוב, כשאנחנו צופות בילד/ה שלנו, אנחנו עושות זאת עם איזה מטרה בראש.
המטרה יכולה להיות רצון להכיר את הילדה שלי כמו שהיא, בלי מחשבות שיפוטיות עליה ( זה תמיד רצון נפלא והוא עוד יותר מעולה לתקופות לא פשוטות שאנחנו עוברות לעיתים עם הילדים), זה יכול להיות רצון להבין איזה משחקים מתאימים לה, או מתוך רצון לראות את היכולות שלה בתחום התפתחות ספציפי או אפילו כדי לנסות להבין טוב יותר שינוי התנהגותי או קושי בקיים.

בתצפית אני מנסה לראות את העולם דרך העיניים שלה:
– למה היא ניגשת?
– מה היא עושה עם כל חפץ בו היא נוגעת?
– כמה זמן היא משחקת/ חוקרת את אותו החפץ?
– האם היא נעה בין פעילות לפעילות או שוהה זמן ארוך בפעילות אחת?
– האם אני מצליחה לזהות תחום עניין מסוים שהיא נמשכת אליו כמו כלי תחבורה / בובות / פעילות של ניקיון?
– האם יש פעילויות שהיא חוזרת עליהן שוב ושוב?

בזמן התצפית שלי, אני גם יכולה להתמקד בתחומי ההתפתחות השונים או לבחור תחום אחד ולהתמקד בו.

למה הכוונה? נכתוב דוגמה כדי שהעניין יהיה ברור יותר.
אם אצפה בליבי שלי, שהיום הוא בן השנה ו- 9 חודשים, אני יכולה:

לצפות בכישוריי השפה שלו: איזה מילים הוא אומר? איזה צלילים הוא מפיק? האם הוא כבר מחבר שתי מילים ביחד? האם ואיך הוא פונה לעזרה? איך הוא מבקש משהו? איך הוא משתף? באיזה ג'סטות הוא משתמש? איך הוא מביע תסכול? מתי הוא יוצר קשר עין?  האם ואיך הוא פותח בשיחה עם אחרים?  או האם הוא ניגש לספרים ומה הוא עושה איתם?

לצפות בכישוריי המוטוריקה העדינה שלו: מה הוא מצליח לעשות בעזרת הידיים שלו? מה נדרש מבחינת כוח או תנועתיות בכף היד כדי לעשות זאת? לאיזה פעילויות של מוטוריקה עדינה הוא נמשך? עם איזה יד הוא יותר פועל? איך הוא מחזיק חפצים קטנים? האם הוא מצליח להשתמש בשתי הידיים בתיאום כדי למשל לפתוח קופסה?

לצפות בכישוריי המוטוריקה הגסה שלו: איך הוא מטפס? איך הוא עולה במדרגות? האם הוא מנסה להתנתק מהקרקע בקפיצה? האם הוא עסוק בריצה? האם מצליח לעצור בבת אחת? איך הוא הולך? האם הוא זורק כדור? ותופס? איך הוא מחפש תנועה בבית? מה מאפשר לו או מונע אותה?

אלו רק דוגמאות כמובן, עוד נקודות שיכולות לעזור לך להתבונן.

אבל מה היתרונות? – עשיתי תצפית ומה עכשיו?

הרווח הראשון הוא שאת בוודאות מכירה את הילדה שלך טוב יותר. אפילו אם מדובר במשהו קטנטן שגילית בזכות זה שצפית בה כמו שהיא בעיניים טובות.

הרווחים הנוספים יכולים להיות רבים: האם מהתצפית גילית משהו שדורש לשנות את הסביבה בבית? אולי יש צורך בעיצוב של סביבת המשחק באופן אחר ( אם כן, אנחנו מזמינות אותך לצלול לכתבה הזו או הכתבה הזו על סביבות משחק) ? או אולי כעת את רואה צורך של הילד שלך שלא שמת לב אליו קודם ועכשיו תוכלי לתת לו מענה? האם בתצפית ראית תחום שזקוק לחיזוק וכעת תשימי על כך תשומת לב גדולה יותר? (בחנות שלנו יש משחקים מעולים שיעזרו לך בזה) ואולי…
אולי פשוט ראית אותו, כמו שהוא, ושמת לב כמה שהוא גדל והתפתח ונשמת עמוק רגע של חסד והבנת שאת זוכה לצפות בנס גלוי.

אם יש לך שאלות או מחשבות נוספות בקשר לתצפית, מוזמנת לכתוב לנו פה בתגובות או לתייג אותנו באינסטגרם שלנו או ב"הקבוצה הסודית של PLAYTIME" בפייסבוק.